פסק-דין בתיק ע"פ 20422-01-11

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.         כנגד המערער, שהוא קבלן בנין עצמאי, הוגש לבית הדין האזורי בבאר שבע כתב אישום בגין העסקת ארבעה עובדים זרים שלא כדין, וכן בגין אי מילוי דרישת מפקח עבודה, עבירות לפי סעיפים 4, 2(א) ו-6(ה) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים). בעיקרו של דבר, בכתב האישום נטען כלפי המערער כי הוא התקשר עם אדם אחר בהסכם להספקת עובדים, וכי הוא היה " מעסיקם בפועל" של 4 עובדים זרים שנמצאו באתר העבודה, וזאת בהעדר היתר כדין להעסקתם. בית הדין האזורי הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וגזר עליו קנס בסך 100,000 ש"ח (סגנית הנשיא יהודית גלטנר-הופמן; הע"ז 1251-08). במסגרת הערעור, מבקש המערער לבטל את הרשעתו. בתמצית, טענת המערער היא כנגד קביעתו של בית הדין האזורי בדבר היותו " מעסיקם בפועל" של העובדים הזרים. לטענתו, הוא לא התקשר ב" הסכם להספקת עובדים" כי אם בהסכם עם קבלן משנה, לביצוע עבודות. כפועל יוצא מכך, הוא לא היה " מעסיק בפועל" של העובדים, כמשמעו בחוק עובדים זרים. משכך, דין הרשעתו להתבטל. לחלופין מבקש המערער, כי נורה על  ביטול  הקנס שהושת עליו או על הפחתת שיעורו.

 2.        נקדים ונודיע כי החלטנו לקבל את הערעור, ולזכות את המערער מן האישומים בהם הורשע. נציין כי הזיכוי המתייחס לעבירה על סעיפים 4 ו-2(א) לחוק עובדים זרים הינו מחמת הספק. על הטעמים העומדים בבסיס החלטתנו לקבל את הערעור כאמור, נעמוד בהמשך הדברים.

            נוסיף עוד כי ביום 12.7.2011 הגיש המערער " בקשה בהולה לעכב את מתן פסק הדין בתיק, על מנת לעתור לצירוף ראיות נוספות שנתגלו כעת". בבקשתו עתר המערער להורות למשיבה להמציא חומר חקירה מהליך משפטי שהתנהל בבית הדין האזורי בבאר שבע כנגד חברת האחים סמריה, שהיא לטענת המערער, קבלן המשנה עימו התקשר. המשיבה לא הגיבה על הבקשה אף שחלף המועד שנקצב לה לעשות כן. נוכח מסקנתנו לפיה דין הערעור להתקבל, וראויה הרשעת המערער להתבטל, לא מצאנו מקום לעכב את מתן פסק הדין, וליתן החלטה בבקשה בעניין המצאת  חומר החקירה. 

התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת

3.         המערער ביצע עבודות בנייה ושיפוצים בבניין ברח' יגאל אלון 209 בדימונה, במסגרת פרויקט שיקום שכונות (להלן: האתר). המערער העסיק באתר, כמנהל עבודה מטעמו, את מר ניסים חדד. ביום 25.8.2004 ערכו מפקחים מטעם משרד התמ"ת וצוות ממשטרת דימונה ביקורת באתר, במהלכה נמצאו בו ארבעה עובדים זרים, תושבי חלחול, סמוע ויאטה, שזוהו על-פי תעודות זהות פלשתיניות. העובדים עסקו בעבודות תיקוני טיח וצבע. בבדיקת העובדים באתר נמצא, כי לארבעתם לא היו היתרי עבודה בישראל (להלן: העובדים). המערער לא נכח באותה עת באתר. על המערער הוטלו קנסות מנהליים בגין העסקת העובדים ללא היתר כדין. המערער ביקש להישפט, בקשתו התקבלה, והוגש נגדו כתב אישום.

כתב האישום

4.         על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם התקשר במועד שאינו ידוע עם מר שמס אלדין אלבאדרין בהסכם להספקת עובדים (להלן: מר אלבאדרין). על פי כתב האישום, הנאשם היה " מעסיקם בפועל" של העובדים באתר, שלא על פי היתר כדין. כמו כן נטען בכתב האישום, כי ביום 25.8.05 או בסמוך לכך, שלח מפקח מטעם המאשימה לנאשם דרישה להמצאת מסמכים ומידע. נטען כי הדרישה התקבלה ביום 28.7.2005 ואולם הנאשם לא מילא אחר הוראות הדרישה עד ליום 6.6.06 (ראו מועד הקבלה הנטען, שהוא קודם למועד המשלוח). 

            בקשר לכל האמור הואשם המערער בעבירות לפי סעיפים 2(א), 4 ו-6(ה) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א-1991 (להלן- חוק עובדים זרים). יצוין כי במועד ביצוע העבירות מושא האישום טרם תוקן שם החוק. שם החוק תוקן בתיקון מס' 7 לחוק עובדים זרים (התיקון במסגרת סעיף 15 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה) תשס"ה-2005 ותחילתו ביום 1.5.05).

ההליך בבית הדין האזורי

5.         המערער כפר בבית הדין האזורי בעובדות ובאישומים המיוחסים לו. בעיקרו של דבר, גרסת המערער כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו בבית הדין האזורי, הייתה, כי אינו מכיר את העובדים שנמצאו באתר; כי מעולם לא העסיק אותם, וכי אין לו כל קשר אליהם. המערער טען עוד כי הוא לא התקשר בהסכם להספקת עובדים עם קבלן כוח אדם בשם אלבאדרין, ואינו מכיר אותו. לטענתו, הוא התקשר בהסכם קבלנות משנה עם חברת האחים סמריה, שבעליה, מר חסן גבוע, הוא ישראלי הגר בכסייפה. האחריות לביצוע העבודות באתר הייתה של חברת סמריה. החברה התחייבה לבצע עבודות באתר, ובכלל זה, להעסיק עובדים על-פי דין, ואין כל קשר של יחסי עובד ומעביד בינו לבין עובדי החברה. לביסוס טענתו הגיש המערער לבית הדין האזורי העתק הסכם התקשרות בינו לבין חברת האחים סמריה לביצוע עבודות במעטפת הבניין ובחדר המדרגות של הבית ברח' יגאל אלון 209 בדימונה. ההסכם נושא תאריך 3.8.03. מועד תחילת ביצוע העבודות על פי ההסכם הוא "מיידי", וסיומן: 30.4.04. כמו כן הגיש חשבונית של חברת האחים סמריה, נושאת תאריך 20.3.04.

6.         מטעם המאשימה, העידו בבית הדין האזורי מפקחים מטעם משרד התמ"ת, מר אילן אוחיון ומר אבי בר מוחא, ומנהל העבודה באתר, מר ניסים חדד. כמו כן הוגשה תעודת עובד ציבור מאת רע"נ תעסוקה במנהל האזרחי לאזור יו"ש, מר עמי קבליו. מטעם ההגנה העיד המערער.

7.         יצוין כי לאחר סיום שמיעת ההוכחות, הגיש המערער לבית הדין האזורי בקשה דחופה לביטול כתב האישום. בבקשתו טען המערער כי מעיון בהודעות הקנס עולה כי במקום המיועד לרישום שם המפקח לא נרשם שם כלשהו, אלא צוין בכתב יד שאינו ברור "רכז קנסות", ובמקום המיועד לחתימה מופיעה חתימה בלתי מזוהה. לטענתו, נוכח העובדה כי הודעות הקנס מכוחן מוגש כתב האישום בטלות מעיקרן, דינו של כתב האישום להתבטל. לחלופין טען המערער בבית הדין האזורי, כי קמה לו הגנה מן הצדק, מאחר שהגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי בעניינו נסמכו על הודעות קנס שהן בטלות מעיקרן. על כן לא היה בסיס להעמידו לדין פלילי. לגופו של עניין, ולאחר דיון בטענות המערער, דחה בית הדין את הבקשה. בית הדין קבע כי בהודעות הקנס לא נפל פגם היורד לשורשו של עניין, המצדיק ביטול הקנס וזיכוי המערער. לפי קביעת בית הדין הוכח, כי ההחלטות על הטלת הקנס התקבלו על-ידי המפקח המוסמך לכך בחוק, ודי בכך על מנת לדחות את טענות המערער. משנקבע כי הודעות הקנס אינן בטלות מעיקרן, הרי שכתב האישום הוגש כדין. בהתאמה לכך, נדחתה גם טענתו החלופית של המערער כי קמה לו הגנה מן הצדק.

8.         נציין כבר כאן, כי במסגרת הערעור טען המערער כנגד אי ביטולו של כתב האישום על-ידי בית הדין האזורי, נוכח הפגמים שנפלו בהודעת הקנס שהוטל עליו, כמו גם כנגד דחיית טענתו בדבר הגנה מן הצדק, שנסמכה על הפגמים שנפלו בהודעת הקנס. בדיון שהתקיים לפנינו קיבל המערער את המלצתנו שלא לעמוד על טענותיו אלה בעניין בטלות כתב האישום. משכך, פטורים אנו מדיון בהן. לעניין זה אך נזכיר  כי משהוגש כתב אישום, אין עוד נפקות  לפגמים, ככל שנפלו כאלה, בהודעת הקנס (ע"פ (ארצי) 61/09 מדינת ישראל נ' ירון בנאי מיום 13.4.2010, וההפניות שם,  ע"פ (ארצי) 31635-06-10 מדינת ישראל נ' גאוצ'וס, מיום 7.3.2011).

המסגרת הנורמטיבית

9 .         בסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים נקבע כדלקמן :

                    "מעביד  שעשה אחד מאלה-

                      (1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, והתקנות לפיו;